איציק ציונית – מייסד המתנ"ס
אולי בגלל שאני כבר בגמלאות, כך אני תופס עצמי משוטט ככה סתם בלי מטרה מוגדרת, כך או כך אני רואה אותם בשכונה את אלה שהיו לנו לפס חיינו. מן דמויות מהעבר הטוב הזה שלנו והם קמלים ממש מול עיננו המשתאות, אלה שהחזיקו על הכתף שלהם את השכונה כולה והם כמו צללים דהויים שקופים בתוך סבך החיים.
כן אלה שנתנו לחלומות שלהם להתנפץ מול המציאות הקשה ואנו כמו אנו מביטים באותן צללים חולפים ממש ליד חיינו כאילו לעולם לא היו קיימים, ואני נזכר באחד הדמויות המיוחדות שפעלו בשכונה, "איציק ציונית".
זה האיש שללא ספק חתום על המהפכה הכי משמעותית בשינוי התפיסה החינוכית החוץ בית ספרית בשכונה, זה האיש שרק בכוח החזון שלו שינה את החיים על באמת לאלפי נערים בימים של הזנחה פושעת.
איציק עושה בערך את המסלול הרגיל, מתגייס, מקבל הצעה לחתום קבע ומחליט שהוא יכול יותר ועוזב את הצבא לטובת לימודים אקדמיים בבאר שבע. פציעת האב המפרנס מאלצת אותו לקבל החלטה לא פשוטה והוא עוזב את הלימודים וחוזר להיות המפרנס היחיד לאחיו והוריו.
אציק לא בוחל בשום עבודה רק כדי להצליח להביא את הפרנסה הנכספת, אבל כמו שקורה בשכונה הקטנה שלנו הכל מתחיל ונגמר בתוך המספרה של טפירו האגדי. טפירו רומז לאיציק שכדאי שינסה לקחת את בית ההסתדרות השכונתי ולהפוך אותו למרכז חינוכי שכונתי, ואיציק מתחיל את עבודתו בבית ההסתדרות.
איציק מוצא מקום מוזנח, שומם ללא שום תקצוב, ללא סגל מדריכים או משהו דומה, כאן מתחילה להתגלות האישיות המיוחדת של איציק, אחרי ההלם הראשוני הוא מבין שהוא צריך לעשות יש מאין, הוא יוזם קשרים עם גופים וולנטרים, עם גופים הסתדרותיים. וגם לא.
לאט אבל ממש בטוח הוא ממלא את הבניין השומם הזה בחיים פעילים – חוגים למבוגרים, סדנת תיאטרון שהופך להיות הצלחה ענקית שמעלה מחזות מקוריים וגם לא. וההצלחה הפנומנאלית הזו הופכת להיות שיחת היום בשכונה.
איציק מבין שהוא בעצם מיצה את היכולות שלו בבית ההסתדרות, ללא גיבוי ותשתית תקציבית שנתית אין למקום עתיד אפשרי, המתנ"ס שזה עתה הוקם מגרה את היכולות שלו והוא איציק לוקח את הניהול, ומכאן בעצם מתחיל תור הזהב של פעילות המתנ"ס.
בשכונה, איציק הופך את המתנ"ס למקום הכי משמעותי בשכונה, איציק נותן תעסוקה ערכית למאות בני נוער ומבוגרים, מקים את היחידה לקידום נוער, משדרג את הסדנא לתיאטרון, חוגים למבוגרים חסרי כל תעסוקה ובעצם נוגע כמעט בכל פעילות חברתית חוץ בית ספרית.
והנה שוב הוכח שאדם אחד עם חזון, אדם אחד שרואה את עבודתו לא רק כקרדום לחפור בו, יכול לתת תקוות אמת לשכונה שלמה. איציק הוא ההוכחה שרק אדם שגדל בשכונה, רק אדם שהאהבה שלו לתושבים היא לא מוטלת בספק יכול להצליח להגיע למגוון כה רחב של אנשים שיודעים להוקיר איש של אמת.
איציק ציונית הוא אולגאי גאה, כזה שהביא חזון לשכונה בימים של מצוקה, איש אוהב אדם שנתן את כל כולו למען רווחת תושבי השכונה, ואנחנו בשכונה לא שכחנו, אנחנו יודעים להעריך את הנתינה המיוחדת של איציק. ולא נותר לנו אלא לקוות שפרנסי העיר ידעו לתת לאיציק האהוב את ההוקרה שהוא הכי זכאי לה".
- מתוך הספר – "סיפורי הגבעה" שכתב רפי אוליאל